החלטה בתיק ע"פ 3936/13

           בקשה לעיכוב ביצוע עונש של 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי חודשי מעצר, שנגזר על המבקשת על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה י' אלרון והשופטים מ' גלעד ו-מ' רניאל) בתפ"ח 36439-09-10 מיום 23.4.2013, וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהגישה לבית משפט זה על הכרעת הדין וגזר הדין.

1.        המבקשת הועסקה בתום שירותה הצבאי ב"עבודה מועדפת", כמטפלת במוסד שיקומי בו מאושפזים חוסים הסובלים מפיגור שכלי ונפשי קשה ביותר. ביום 16.5.2012 הורשעו על-ידי בית המשפט המחוזי המבקשת ועובדת נוספת במקום (להלן: המבצעת הנוספת), כל אחת לפי חלקה, בעבירות של גרם מעשה סדום, גרם מעשים מגונים והתעללות נפשית ומינית בחסרי ישע על-ידי אחראי. ההרשעה התבססה בחלקה על הודאות המבקשת אשר לאירועים מסוימים שנכללו בכתב האישום. בחלק אחר של האישומים בהם הורשעה, כפרה המבקשת. בהתאם למתואר בפסק הדין, במקום להגן על החוסים המבקשת והמבצעת הנוספת גרמו להם לבצע מעשים מיניים זה בזה וזה בזו במספר מקרים, תוך ניצול מצבם השכלי והנפשי הלקוי, והכל לשם ביזויים המיני של החוסים. המבקשת והמבצעת הנוספת ניצלו את מרותן על החוסים בכך שהורו להם לבצע מעשים בעלי אופי מיני, ואף דחפו וכיוונו אותם פיזית לשם ביצוע המעשים. בחלק מן המקרים הייתה המבקשת אך צופה מן הצד במעשים שהתבצעו על ידי המבצעת הנוספת. במקרים אחרים פעלו השתיים יחדיו במטרה לגרום לחוסים לבצע את המעשים, כאשר לרוב הדברים נעשו בניצוחה של המבצעת הנוספת. בנוסף, נהגו המבקשת והמבצעת הנוספת לבצע מעשי התעמרות בחוסים, לרבות קללות ומעשי השפלה נוספים אשר צולמו ותועדו על ידן.

2.        ביום 23.4.2013 גזר בית המשפט המחוזי את דינה של המבקשת ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי, לבל תעבור כל עבירה מן העבירות המנויות בפרק י' סימן ה' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, במשך 3 שנים מיום שחרורה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין להסתפק במקרה דנן בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, כפי שבקשה המבקשת, משום שמדובר בעונש קל מדי שאינו הולם את חומרת המעשים הנדונים בנסיבות החמורות בהן נעשו, ואת הצורך בהגנת החלשים וחסרי הישע על ידי בית המשפט. בנוסף ניתן משקל לעובדה כי המבקשת, על אף שהודתה בחלק מן העבירות, אינה מפנימה את חומרת מעשיה ואינה מביעה חרטה כנה על הנזק שנגרם לחוסים בשל התנהגותה. זאת הסיק בית המשפט הן מתסקירי המבחן בעניינה והן מהתרשמותו הישירה מהמבקשת. לצד זאת, התחשב בית המשפט בשיקולים לקולא לרבות חלקה המשני יחסית בפרשה - עניין שנקבע כממצא עובדתי - היעדר עבר פלילי, גילה הצעיר של מבקשת ונסיבותיה האישיות.

3.        המבקשת הגישה ערעור על הרשעתה ועל גזר הדין שהושת עליה לבית משפט זה, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, היא הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור שהוגש על-ידה טובים. ראשית, לעניין ההרשעה בעבירה של גרם מעשים מגונים בגין האירוע המכונה "האירוע המתגלגל", נטען כי שגה בית המשפט כאשר ביסס הרשעה זו על עדות יחידה, של עובד נוסף במקום (להלן: העובד), על אף התרשמותו השלילית מהעובד לאור הכשלים הרבים שנמצאו בדבריו לאורך כל ההליך. בא כוח המבקשת מדגיש כי הוא אינו מלין על קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, שברובן מתארות שלל פגמים וסתירות שעלו מעדותו של העובד, כי אם על המסקנות אשר נגזרו מאותן קביעות עובדתיות. שנית, לעניין ההרשעה בסיוע לגרם מעשים מגונים, טענותיה של המבקשת הינן טענות משפטיות בדבר התגבשותה של עבירת הסיוע על בסיס עובדות האירוע, שעליהן אין מחלוקת. לעמדת בא כוח המבקשת, אין בנוכחותה ובצחוקה של המבקשת לנוכח המעשים שנעשו על ידי המבצעת הנוספת, כדי לסייע לביצוע העבירה. עוד נטען כי לא מתקיים היסוד הנפשי הדרוש בדבר מודעות לתרומת המבצע לביצוע העבירה העיקרית וכן מטרה לסייע לביצועה. נוכחות המבקשת במקום האירוע התחייבה מתוקף עבודתה במקום ואין לראות בה מטרה לסייע לביצוע המעשים, כך בא כוח המבקשת.

           כמו כן נטען כי בהתחשב בתקופת המאסר שגזר עליה בית המשפט המחוזי, דחיית הבקשה לעיכוב ביצועו עלולה ליצור מצב בו המבקשת תרצה תקופת מאסר ארוכה יותר מזו שתיפסק בערעור. זאת, בין אם ערעורה יתקבל בחלקו, ובוודאי אם יתקבל במלואו ותיוותר אך הרשעתה בעבירות בהן הודתה. במצב אחרון זה, לטענת המבקשת, יכול שיושת עליה עונש של עבודות שירות בלבד. בנוסף, המבקשת מדגישה כי שוחררה ממעצר ואף מתנאים מגבילים לפני למעלה משנתיים, ושבתקופה זו התייצבה לכל דיון שהתקיים בעניינה ולא נרשמו לחובתה הפרות כלשהן.

4.        לטענת המשיבה סיכויי הערעור של המבקשת נמוכים. ראשית, לעניין ההרשעה, טענה המשיבה כי מדובר בהכרעת דין זהירה ביותר של בית המשפט המחוזי, שהתקבלה פה אחד, בהתבסס על ממצאים עובדתיים לרבות הודאותיה של המבקשת וחיזוקים נוספים לכל אירוע ואירוע, על אף שהדבר לא בהכרח נדרש בנסיבות המקרה. שנית, לעניין גזר הדין, נטען שהעונש שהושת על המבקשת הוא מתון ביותר ביחס למעשים שבוצעו, וזאת גם בהתחשב בעבירות בהן הודתה המבקשת. על כן, לעמדת המשיבה אין מקום לעיכוב ביצועו של גזר הדין שנפסק.

5.        כידוע, נאשם שהושת עליו עונש מאסר בפועל יחל בריצוי העונש באופן מיידי. אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע גזר הדין (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 267 (2000) (להלן: הלכת שוורץ)). הרציונאל בבסיס הלכה זו הוא האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק ושמירת אמון הציבור במערכת האכיפה. עיכוב ביצוע עונש מאסר יתאפשר רק בקיומן של נסיבות אשר משקלן עולה על משקלו של האינטרס הציבורי האמור (ע"פ 4443/10 פלוני נ' מדינת ישראל (21.6.10)). לא מצאתי הצדקה במקרה שלפניי להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע עונש המאסר. להלן יפורטו הנימוקים לכך.

6.        ראשית, עומדת לחובת המבקשת חומרת העבירות בהן הורשעה, המחזקת את עוצמת האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של העונש. מדובר במעשים חמורים נוכח ניצול חולשתם של החוסים בעודם נמצאים בטיפולה של המבקשת, ובמידה רבה נתונים למרותה ולחסדיה. שיקול נוסף הוא העובדה שלא עומדת למבקשת חזקת החפות במלואה, בשל הודאותיה בחלק מן העבירות. אמנם המבקשת מערערת, בין היתר, על הרשעתה בעבירות מסוימות, אולם קשה להטיל ספק בכך שביצעה את העבירות בהן הורשעה על בסיס הודאתה, וחפותה לעניין זה לא נטענת. משמעות הדבר היא כי לא קיים בענייננו הסיכון שייענש אדם החף מכל פשע, ובמקרה כזה הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע המאסר (ראו: הלכת שוורץ, עמ' 282). לצד אלו יש לבחון את סיכויי הערעור שהגישה המבקשת.

7.        אשר לסיכויי הערעור על הכרעת הדין. ראשית, יש לזכור כי המבקשת הודתה, כאמור, בחלק מהעבירות בהן הורשעה. על כן, גם אם יתקבל מלוא הערעור על הכרעת הדין, אין משמעות הדבר זיכויה המלא של המבקשת. עם זאת, ובזהירות המתחייבת בשלב זה של ההליך, נראה שהערעור אינו משולל יסוד, לפחות בחלקו הנוגע להרשעתה בעבירת הסיוע. טענות המבקשת לעניין זה הינן טענות משפטיות בדבר התקיימות יסודותיה של עבירת הסיוע, ודי בכך כדי לקבוע שקיים סיכוי כלשהו לקבלת חלק זה של הערעור. אשר לחלקו האחר של הערעור, הנוגע להרשעה בגרם מעשים מגונים בגין "האירוע המתגלגל", המצב הוא שונה מאחר שטענות המבקשת לעניין זה הן עובדתיות בעיקרן, כאשר מנגד עומד פסק דין מנומק של בית המשפט המחוזי, אשר מתייחס בזהירות רבה לכלל העדויות שהובאו בפניו תוך מתן משקל לחוזקות ולחולשות של כל עדות ובחינת חיזוקים נוספים בעת הצורך. מעצם טיבן, סיכוין של טענות אלו להתקבל במסגרת ערעור הוא נמוך יותר. לאור האמור, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי לערעור המבקשת על הכרעת הדין סיכויים כלשהם להתקבל.

8.        גם הערעור על גזר הדין אינו משולל יסוד, מבלי להביע עמדה מחייבת בנושא. אמנם מדובר במעשים חמורים, והתרשמותו של בית המשפט המחוזי, כמו גם של שירות המבחן, היא כי המבקשת אינה מפנימה את חומרת מעשיה. אולם מנגד, ועל פניו, עומדים שיקולים לקולא שעשויים להביא להקלת העונש, אף אם הערעור על הכרעת הדין יידחה.

9.        לסיכום, חומרת המעשים והעובדה שלא עומדת ואף לא תעמוד למבקשת חזקת החפות ביחס לאותן עבירות בהן הודתה, מטים את הכף לטובת דחיית הבקשה ואכיפה מיידית של גזר הדין. עם זאת, העובדה שקיים סיכוי כי ערעורה יתקבל, בין אם על הכרעת הדין, בין אם על גזר הדין, מעלה חשש כי המבקשת תסיים לרצות חלק ניכר מעונשה ואף את כולו בטרם יוכרע הערעור, באופן שיאיין את הערעור. בכדי למנוע זאת, מצאתי לקבוע כי הערעור בעניינה של המבקשת ייקבע לא יאוחר מחמישה חודשים מיום פרסום החלטה זו.

           אשר על כן, הבקשה נדחית בכפוף לאמור בפסקה 9. המבקשת תתייצב לריצוי עונשה ביום 9.7.2013, עד לשעה 10:00, בימ"ר קישון, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותה תעודת זהות או דרכון, ועותק מהחלטה זו. על המבקשת לתאם את הכניסה למאסר עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

           ניתנה היום, י"ז בתמוז התשע"ג (25.6.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: